מחלת צליאק (CD) היא אנטרופתיה (שלשול, עצירות ואי שליטה על סוגרים) מתווכת חיסונית המתעוררת עקב רגישות קבועה לגלוטן
אתמול התקשרה איתי אמא לבת חולת צליאק כנראה ברמת רגישות מאוד מאוד גבוהה, והתסכול שלה כה גדול, ולא בגלל הכסף שהמוצרים הללו עולים, אלא מהסיבה הטובה שהיא רוצה לתת לבת שלה מזון שאיננו מעובד ולהכין לה לבד ובגלל שהיא לא יכולה להיות בטוחה שמזונות טריביאליים כמו קטניות, אגוזים ושאר זרעים כמו קינואה, כוסמת, אורז מהם מכינים מגוון גדול של מאכלים, הם לא בהכרח נטולי גלוטן. לא כי יש בהם גלוטן באופן טבעי, אלא כי כנראה במפעל האריזה אורזים גם מוצרי חיטה ואחרים שמכילים גלוטן וזה נוגע.
היא שיתפה אותי שכל מה שהיא עושה מתברר כלא מספיק ושזה פוגע בילדה שלה.
אני הסכמתי איתה שאין מספיק מודעות בתחום הזה מבחינת מוצרי התפזורת ואני חושב שאין יותר מדי היצע מפוקח ללא גלוטן בנישה הזו.
המלצתי לה כמובן על השריה ממושכת יותר וסינון וניקוי של ההשריה כמה פעמים.
צליאק לא מוגדרת מבחינתי כמחלה כי היא תלויה בחשיפה לגלוטן, כלומר כל זמן שנמנעים ממנו לא תהיינה השלכות. זה לא נוח, לא נעים והמגוון יורד, אבל בהחלט ניתן לחיות חיים בריאים וללא תרופות או התערבות חיצונית אחרת.
מנקודת מבט נוספת המנעות מגלוטן יכולה להוריד גם בעיות אחרות שלא קשורות לצליאק.
השאלה היא מדוע השכיחות של המחלה עולה עם השנים ומה הגורמים הסביבתיים שגורמים להתפתחות הזו של אי סבילות.
אז לפני 5 חודשים פרסמתי פוסט לגבי צליאק והקשרו לחומר ההדברה - גלייפוסט
והיום נחשפתי למחקר עוקבה תצפיתי חדש שנעשה בדנמרק ונורבגיה ופורסם ביוני 2019 בג'ורנל Gastroenterology.
נאספו נתונים רפואיים של למעלה מ-1.7 מיליון ילדים, מתוכם 3,346 ילדים עם אבחנה של מחלת צליאק.
ומה גילו?
שנמצא קשר חיובי בין חשיפה לאנטיביוטיקה מערכתית בשנה הראשונה לחיים, לבין אבחנה של מחלת צליאק, כמו כן, ניצפו יחסי גומלין תלויי מינון בין מספר עולה של טיפולים אנטיביוטיים לבין הסיכון למחלת צליאק, כלומר ככל שקיבלו יותר מרשמים וליותר זמן במהלך השנה הראשונה כך הסיכוי לצליאק עלה!!
*** תוספת אוקטובר 22
היום כבר ברור שיחד עם חשיפה לגלוטן ורגישות גנטית, שינויים במיקרוביום המעי ובחדירות המעי משפיעים על האופן שבו מערכת החיסון פוגשת אנטיגנים. כלומר תכשירים רפואיים שניתנים בתקופת ההריון, הלידה והינקות שמשנים לרעה את הרכב המיקרוביום (דיסביוזיס) יכולים ליצור את האי סבילות לגלוטן. ואכן פרוביוטיקה נמצאה מסייעת לשיפור התסמינים לרבות שלשולים וכאבי בטן.
תרופות נוספות שניתנות בגילאים המוקדמים למצבים של נפוצים של ריפלוקס הן תרופות החוסמות חומצה מסוג Histamine H2 Antagonist (מטידין, רנטידין פמוטידין) ו-PPI (אומפרזול).
מחקר שפורסם באוקטובר 22 בג'ורנל The Journal of Pediatrics בחן אם קיים קשר בין חשיפה ל-H2RA, PPI ואנטיביוטיקה לאחר ששת החודשים הראשונים לחיים עם אבחנה של CD במהלך הילדות.
המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי השתמש במסד הנתונים של מערכת הבריאות הצבאית TRICARE (MHS). ילדים שנולדו בין ה-1 באוקטובר 2001 ל-30 בספטמבר 2013.
סיווג התרופות התבסס על מערכת הסיווג האמריקאית (AHFS). מכל מרשם נאסף מידע על שם התרופה, מספר הימים שנרשמה וגיל המטופל, ולאחר מכן הוערך משך המרשם.
לידה בניתוח קיסרי ופגייה היו משתנים אחרים שחולצו באמצעות קודי ICD-9-CM. בנוסף, מידע על ביקורי האשפוז והביקורים הרפואיים של כל ילד התקבל ממאגר המידע של MHS.
משתתפי המחקר חולקו ל-3 קבוצות על סמך ימים חציוניים של התרופות שנקבעו (1- אלו שלא קיבלו תרופה; 2- קיבלו את התרופה לתקופה של 1-60 ימים; 3- קיבלו תרופה ליותר מ-60 ימים).
לגבי אנטיביוטיקה, חשיפה נמוכה הוגדרה עד 10 ימים של שימוש באנטיביוטיקה, בעוד שחשיפה גבוהה הוגדרה יותר מעשרה ימים של שימוש באנטיביוטיקה. כמו כן הוערכה ההשפעה של חשיפה לשילובים מרובים של אנטיביוטיקה.
בסך הכל נכללו במחקר 968,524 ילדים. 472,564 היו בנות, 37,145 היו פגים ו-256,262 נולדו בניתוח קיסרי. ל-181,166 ילדים נרשמו אנטיביוטיקה, 18,911 PPI ו-79,319 H2RA. סך של 1,704 ילדים אובחנו עם CD, עם גיל חציוני לאבחון של 3.5 שנים.
מסקנת החוקרים:
