הסימביוזה בין חיידקים לפאגים

הסימביוזה בין חיידקים לפאגים

שתפו ל:

המדע המודרני מחולק לשניים:

  • מדע מעוות פארמה
  • מדע הטבע

ההבדל בין השנים הוא לא רב בידע, אבל המהות שלו והחיפוש אחר האמת מתפצלים לשני כיוונים מנוגדים... כלומר בשני המקרים חוקרים את הטבע ויכולותיו אבל האחד הולך לכיוון של להלחם והשני לכיוון של ביחד/ עם הגוף.

פאג'ים מכונים וירוסים ענקיים. מדענים סבורים שהם היצורים החיים העתיקים ביותר בעולם. הם קטנים פי 40 מגודלם של חיידקים.
הפאג'ים התגלו בתחילת המאה ה-20 על ידי ויליאם טוורט, פרופסור לבקטריולוגיה באוניברסיטת לונדון, הוא שם לב ב-1915, כשעבד על תרביות של חיידקי סטפילוקוקוס שגורמים לפצעים מוגלתיים, שמושבות שלמות של הבקטריה נעלמו.
במקביל גילה את הפאג'ים גם פליקס ד'הראל, חוקר קנדי, שטבע את המושג בקטריופאג'ים (אוכלי חיידקים). באחד מתפקידיו הגיע למצרים שם טיפל בחולי כולרה בכפרים נידחים וצימצם את התמותה מ-60% ל-8%.
ב-1925 התעוררה המודעות לפאג'ים בעולם הרפואה. הכל דיברו על התקווה הגדולה לזיהומים חיידקיים, אבל כך גם יצא שבאותן שנים גילו גם את הפניצלין "תרופת הפלא" החדשה ומאז המחקר דעך.
אמנם הרוסים המשיכו לעבוד בנושא בתקופה הקרה, אך לא חלה באמת התקדמות לעבר תרופה לבעיה הנקראת חיידקים עמידים.

חיידקים עמידים והטכנולוגיה שלהם – הטבע חזק יותר מכל מניפולציה רפואית

ממה שידוע היום הפאגים הם לא אלה ש"יוזמים" את השינויים, אבל הם בהחלט תגובה לשינויים במיקרוביום. למשל במקרה של מעי מודלק (IBD) שם רואים המצאות גדולה יותר של בקטריופאגים ולפי המחקר זה לא נראה, שהשינוי במגוון ה'ווירום', היה בהכרח שניוני לשינוי של מגוון הבקטריות. אפשר לצאת מנקודת הנחה שפאגים הם חלק מהטבע והם גם חלק מהמיקרוביום שלנו וייתכן ויש להם חלק בלתי נפרד ביכולת שלנו לעמוד בפני פתוגנים.
כלומר על פי כל האמור הפאגים והחיידקים נמצאים במערכת יחסים שנקראת סימביוזה גם בינם לבין עצמם וגם בינם לבנינו (מיקרוביום/וירום), כפי שהצגתי בפוסט אחר, שאף הראה שחולי קשור לירידה במגוון הפאגים מגיל 65 או בעקבות חשיפות למזהמים חיצוניים ובין היתר תרופות.

מדע הטבע מבין שזה הכל יחסי גומלין כדי ליצור מצב מאוזן = בריאות. המדע מעוות הפארמה קורה לסימביוזה הזו מלחמה!

ועדיין כל האמור לא באמת מסביר את הקשר בין השניים ויכול להיות שמדובר בכלל במערכת יחסים אחרת לגמרי.
הוירולוג ד”ר לנקה מסביר את בעייתיות המחקר הנוגע לווירוסים ואת כשליו, ומראה  את הנסיבות ההיסטוריות שהביאו לכשלי מדע הווירולוגיה מאז 1954 ועד היום. במאמרו שפורסם ב-2020. הוא מסביר שכל התיאוריה של וירוסים כמחוללי מחלות נלקחה מהפאג'ים מבנים הנוצרים על ידי חיידקים כאשר הם מוּצָאים מהסביבה הטבעית שלהם ויחסי הגומלין החיוניים ביניהם מעוכבים. הוא מתאר את תגליתו שלו בתקופה שהיה סטודנט, תגלית שהובילה אותו לתחום הווירולוגיה.  שלושים שנה לאחר מכן, דוגמאות חדשות למבנים אלה המשיכו להתגלות, והם מכונים היום, כאמור, 'וירוסי ענק', ויותר מכך, הוכח בבירור כי מבנים אלה נמצאים בראשיתם של התהליכים המביאים להתחלתם של חיים ביולוגיים.
הוא מסביר שהם נחשבים בטעות אוכלי חיידקים ומתאר אותם כסוג של נֶבֶג המתהווה כאשר תנאי החיים של חיידקים ואורגניזמים פשוטים משתנים באופן כזה, שאינם יכולים עוד להתרבות או לשרוד בצורה אופטימלית. סוג זה של מבנה , מורכב תמיד מגְדיל של מה שנקרא חומר תורשתי (DNA) שתמיד יש לו בדיוק את אותו אורך ואותו הרכב. סוג זה של DNA מוקף תמיד בקרום של החומר הצפוף שממנו מגיחים חיים ביולוגיים. זו הסיבה שקל לבודד את אותם הפאגים אותם מבקש לכנות 'בִּיוֹנְטים’. מבודדים בצורה זו, הם עוברים ניתוח ביוכימי באופן שגרתי. כל אפיון ביוכימי כזה מגלה כי חומצת הגרעין של הפאג’ הזה היא תמיד בדיוק באותו אורך ותמיד באותו הרכב. 
למעשה, במשך עשרות שנים היוו הפאגים את המקור היחיד של חומצת גרעין טהורה (DNA) במחקרים ביוכימיים. תהליך הקליטה של DNA אל תוך החיידקים, והשחרור שלו החוצה, המתועד במיקרוסקופ האלקטרונים, פורש כזיהום. ללא כל הוכחה, נטען כי הפאג'ים תוקפים חיידקים, אונסים אותם, כופים עליהם את חומצות הגרעין שלהם וכי החיידקים מתים כתוצאה מכך. במציאות המצב שונה בתכלית. רק חיידקים המתרבים ללא הרף ללא מגע [טבעי] עם חיידקים או מיקרובים אחרים, ממירים צורתם לפאג’ים. המרת צורה זו מתפרשת שלא כהלכה כמוות של החיידקים הנגרם על ידי הפאג’ים. מנגד, חיידקים שבודדו זה עתה מסביבתם, לעולם אינם הופכים לפאג'ים, וגם אינם מתים אם מוסיפים להם פאג’ים, בכל כמות שהיא. זו גם הסיבה לכך שטיפול עם פאג’ים, המוזכר לעתים קרובות כתחליף לאנטיביוטיקה, לא יעבוד לעולם במובן ובהיקף הרצוי – בדומה לכל הרעלה אחרת. 
לאנקה משתף במאמרו את תגליתו - במקרה של האצה (ectocarpus siliculosus) ממנה בודד את 'וירוסי הענק' שלה, המצב הוא כזה: החלקים הניידים של האצה, הגמטות והנבגים, מחפשים בסביבתם את הפאג'ים באמצעות ה'שוטונים' (זרועות גמישות) הניידים שלהם וסופגים אותם לתוכם. בתהליך זה, האצות הגדלות משלבות את חומצת הגרעין של 'וירוסי הענק' בכרומוזומים שלהם. התצפית הראתה כי אצות המכילות את הפאג'ים מסתדרות טוב יותר מאלו שלא. מעולם לא נצפה כי מצבן  של אצות עם הפאג'ים רע יותר מאלו שבלעדיהן.
פאג'ים חדשים עם תכונות מרשימות יותר ויותר מתגלים כל הזמן, ויש עדויות הולכות ומתרבות המוכיחות שחיידקים ומיקרואורגניזמים, אמבות ואורגניזמים חד תאיים מתפתחים מתוך אותם הפאג'ים וחוזרים והופכים לפאג'ים כאשר תנאי החיים שלהם כבר אינם אופטימליים. 

פאג'ים נוצרים באופן טבעי על ידי חומצות גרעין וסביבן. חומצות גרעין אלה מפתחות פעילויות קטליטיות, כלומר הן משחררות באופן עצמאי אנרגיה, מסנתזות חומצות גרעין נוספות, מולקולות וחומרים אחרים, ובכך יוצרות כל הזמן תכונות ויכולות חדשות. הצורות של חומצת הגרעין RNA, שהן מגיבות ומגוונות מאד ויכולות להפוך בקלות ובקביעות לDNA ולהשתנות בחזרה, מופיעות גם בתהליך הארגון העצמי של החיים, ללא כל סיבה מובנת מדעית.
נמצא מספר גדל והולך של מיקרואורגניזמים תאיים שהגנום שלהם מורכב ברובו מחומצות הגרעין של פאג'ים.  עם גילוי הפאג’ים – שנוצרו אך ורק על ידי טרנספורמציה של תרביות משולבות של חיידקים בסוג של "גילוי עריות", גדלים ועושים באופן פעיל חילוף חומרים בינם לבין עצמם.
3 דברים הופרכו אם כן:

  1. חיים ביולוגיים קיימים רק בצורת תאים, ונובעים רק מתוך תאים.
  2. חיים ביולוגיים התעוררו פעם אחת ולתמיד, בעבר הקדום. כלומר אם נסתכל על החיים בצורה אובייקטיבית ומבלי שנוגבל על ידי תאוריות חסרות בסיס, נוכל לראות שהחיים צצים כל הזמן מחדש. הוכח שחיים ביולוגיים, כפי שאנו מכירים אותם כיום, יכולים להתעורר בכל מקום בו מים נמצאים.
  3. הפרשנות שעלתה מצפייה בספיגת חומצות גרעין של פאג’ים לתוך אורגניזמים אחרים כעדות לזיהום מזיק.
    פרשנות שווא זו משנת 1952 ואילך הייתה הסיבה לאמונה כי ישנם וירוסים גנטיים בבני אדם אשר, על ידי העברת חומצות הגרעין ה”מסוכנות” שלהם, גרמו למחלות והם האחראים למוות ולהרס. עד היום, לא נצפה ולא בודד וירוס באדם, בבעלי חיים, בצמחים, או בנוזלים שלהם. עד היום, לא בודדה אפילו חומצת גרעין אחת המתאימה לאורך ולהרכב של הגדילים הגנטיים של אותם הווירוסים לכאורה אשר גורמים למחלות. כל זאת למרות שהטכניקות הסטנדרטיות והבסיסיות ביותר לבידוד, הדגמה וניתוח של הרכב חומצות גרעין באורך זה, קיימות כבר זמן רב.

אם תרצו תוכלו להמשיך לקרוא את תרגום המאמר באתר של gidon kenar.
מאמר נוסף של לאנקה מ-2015

*** תוספת יוני 26
מחקר שפורסם ביוני 26 בכתב העת Frontiers in nutrition ncea kgbj t, התפקיד המורכב של המערכת האקולוגית במעי, שחורגת מעבר לאוכלוסיית החיידקים המוכרת וכוללת גם קהילות פטרייתיות המכונות "מיקוביום" ונגיפים הנקראים "ויירום". החוקרים ביקשו לבחון כיצד האינטראקציות בין יצורים אלו מעצבות את האיתות המטבולי בגוף ואת השפעתם על ציר המעי-מוח. בבחינת הממצאים, עלה כי המערכת פועלת כרשת של יחסי גומלין מורכבים, שבה החיידקים, הפטריות והבקטריופאג'ים – אותם מבנים המהווים חלק בלתי נפרד מהסביבה החיידקית – נמצאים בתחרות וסימביוזה מתמדת. אינטראקציות אלו מווסתות מטבוליטים קריטיים, בהם חומצות שומן קצרות-שרשרת (שהן תוצרי פירוק של סיבים תזונתיים המזינים את תאי המעי), נגזרי טריפטופן ומתווכים של חומצות מרה. שיבוש של רשת זו עלול להוביל לפגיעה בתקינות מחסום המעי ובמערכת החיסון, שכן המטבוליטים הללו משמשים כמתגי הפעלה לקולטנים המדווחים למוח על מצב הדלקתיות בגוף. נמצא כי התזונה היא המשתנה המשפיע ביותר על מערכת זו; בעוד שתזונה עתירת סיבים וחומרים ביו-אקטיביים מעודדת סביבה יציבה ותוצרים חיוביים, הרי שתזונה מערבית המבוססת על צריכת סוכר גבוהה מעודדת חוסר איזון, המפרש על ידי המערכת כדחק ומעודד יצירת מבנים (כמו פאג'ים) המעידים על חוסר יכולת של האורגניזמים לשרוד בצורתם האופטימלית. מסקנת החוקרים היא כי האיזון האקולוגי במעי הוא תנאי הכרחי לבריאות נוירו-חיסונית, וכי כל הפרעה למבנה המטבולי הזה עשויה לתרום להתפתחות דלקתיות כרונית.

המחקר החדש מאשר ומעמיק את הראיות הקודמות לגבי חשיבותו של המיקרוביום כגורם מפתח בבריאות האדם, ומעניק לו תוקף קליני רחב יותר באמצעות חשיפת המנגנון הסימביוטי המלא. בעוד שהידע המוקדם התמקד בעיקר בהרכב החיידקי הבסיסי, הנתונים הנוכחיים מספקים את "החלק החסר" בפאזל – ההבנה כיצד סביבת המעי פועלת כמערכת אינטגרטיבית שבה כל רכיב מגיב לסביבתו ולתזונת המארח. בכך, המחקר לא רק מוכיח את הקשר שבין הרגלי תזונה לבריאות הכוללת, אלא משרטט מפת דרכים ברורה להזנת המערכת האקולוגית כולה, תוך הבנה שבריאות היא תוצר של סינרגיה בין כלל המרכיבים החיים במעי, ולא רק מאבק בין פתוגנים למארח.

מוזמנים להזין דוא"ל למטה כדי להתעדכן ראשונים

המשך הקריאה למנויים בלבד

ההרשמה בחינם ולוקחת בדיוק 10 שניות. הירשמו עכשיו כדי לקבל גישה מלאה למעל 1100+ מאמרים.

הירשם בחינם לקריאת המאמר המלא

מאמרים נוספים שאולי תאהבו