מחקר מאוניברסיטת Cincinnati מראה שחשיפה ל-PFAS עשויה לעכב את תחילת ההתבגרות אצל בנות.
המחקר פורסם בספטמבר 23 בכתב העת Environmental Health Perspectives.
על פי פרופ' Susan M. Pinney, מנהלת המרכז לגנטיקה סביבתית ובריאות הציבור במחלקת הסרטן של אוניברסיטת סינסינטי מציינת שמחקר זה הוא מחקר האורך הראשון שכלל את מרכיב התפקיד של ההורמונים בעיכוב ההתבגרות.
היא הוסיפה שעיכוב ההתבגרות אצל בנות יכול להוביל לתוצאות בריאותיות שליליות בטווח הארוך, כולל שכיחות גבוהה יותר של סרטן השד, מחלות כליות ומחלות בלוטת התריס.
היא מסבירה שתקופת ההתבגרות היא חלון של רגישויות ולחשיפה סביבתית במהלך ההתבגרות, לא רק ל-PFAS, אלא לכל דבר, יש יותר פוטנציאל להשפעה ארוכת טווח מבחינה בריאותית. כלומר הכימיקלים הללו מרחיבים את חלון הרגישות, וזה הופך את הבנות לפגיעות יותר לתקופה ארוכה יותר.
במחקר החוקרים בחנו 823 בנות שהיו בגילאי 6-8 כשהן נרשמו למחקר - 379 היו באזור סינסינטי רבתי, 444 האחרות היו באזור מפרץ סן פרנסיסקו. החוקרים רצו להתחיל עם הבנות לפני שיגיעו לתחילת התפתחות השד. אחר כך הם עקבו אחריהן בבדיקות כל שישה עד 12 חודשים כדי לראות מתי הם חוו את הסימנים הראשונים של התפתחות שד ושיער הערווה.
התוצאות מצאו כי ל-85% מהבנות בשתי העוקבות היו רמות ניתנות למדידה של PFAS. והם גילו עדויות לירידה ברמות ההורמונים עם חשיפה ל-PFAS מה שתאם את הממצאים של עיכוב תחילת ההתבגרות.
המחקר מצא שאצל בנות עם חשיפה ל-PFAS ההתבגרות מתעכבת חמישה או שישה חודשים בממוצע, אבל יהיו כמה בנות שבהן זה מתעכב הרבה יותר ואחרות שזה לא התעכב בכלל. פרופ' Pinney ויתר החוקרים מודאגים במיוחד מהבנות בקצה העליון של הספקטרום שבו זה מתעכב יותר. הם גם מודאגים מהעובדה שאצל שלמעלה מ-99% מהבנות בשתי העוקבות היו רמות ניתנות למדידה של PFOA, אחת הנגזרות המשפיעות מבין ה-PFAS.
החוקרים מתוסכלים מאיטיות התנועה בשינוי ההנחיות הרגולטוריות. והם חושבים שלא רק שעלינו לפרסם את ממצאי המחקר, אלא גם לעשות כמיטב יכולתנו ליידע את האוכלוסייה הכללית ואת קהילת שירותי הבריאות.
החוקרים מצביעים על מספר גורמים שמשחקים תפקיד בחשיפה ל-PFAS בסינסינטי רבתי. נהר אוהיו הוא המקור העיקרי למי השתייה באזור ומפעל DuPont ליד פרקרסבורג, מערב וירג'יניה, שיחרר PFAS לנהר במשך עשרות שנים שזרם במורד הזרם לפתחי מים מרכזיים משני צידי הנהר ליד מזרח מחוז המילטון. PFAS היו נוכחים גם בקצף כיבוי אש ויש מגרש אימונים לכיבוי אש ליד אותם פתחי מים.
פרופ' Pinney שחקרה את הנושא הזה במשך שנים אומרת שמחקר זה ואחרים מעלים את השאלה: בהתחשב בעובדה שידוע על סכנות של PFAS, איך הגענו לנקודה הזו? היא מצביעה על העובדה שארצות הברית אינה פועלת לפי "עקרון הזהירות המונעת" שהוא העיקרון שיש להתנגד להכנסת מוצר או תהליך חדש שהשפעותיו הסופיות שנויות במחלוקת או שאינן ידועות.
היא מציינת שהראיות לכך ש-PFAS מסוכן מגיעות עד שנות ה-80, כאשר כימאים ערכו מחקרים, שמו לב של-PFAS יש מבנה כימי זהה לכימיקלים מסוכנים אחרים והם דיווחו על כך. לקח לנו הרבה מאוד זמן לזהות אותו כרעלן אנושי. בינתיים, כל הרעלים האלה נכנסו לסביבה שלנו, וזה ייקח הרבה זמן עד שהם יעזבו.
פרופ Pinney מאוד מתוסכלת. "נראה שלוקח זמן רב לשכנע את הרגולטורים לגבי ההשפעות הבריאותיות של PFAS. אנחנו כמדענים צריכים להיות יותר תקיפים עם הרגולטורים ולהגיד: 'היי חבר'ה, אתם קוראים את אותו מדע שאנחנו קוראים'."
https://www.uc.edu/news/articles/2023/09/university-of-cincinnati-research-shows-pfa-exposure-may-delay-girls-puberty.html
