אוקסיטוצין הוא הורמון פפטידי פליאוטרופי (רחב השפעה) על הבריאות הכללית, הסתגלות, התפתחות, רבייה והתנהגות חברתית.
אוקסיטוצין תומך בדפוסי צמיחה, חוסן וריפוי.
לאוקסיטוצין תכונות נוגדות חמצון ודלקת עם השפעות הגנה במיוחד לנוכח מצוקות או טראומות.
אוקסיטוצין משפיע על מערכת העצבים האוטונומית ועל מערכת החיסון[1].
למיקרוביום המעי, קהילה של טריליוני חיידקים החיים במעיים האנושיים, יש מוניטין הולך וגובר כמשפיע לא רק על בריאות המעיים אלא גם על בריאותם של איברים ומערכות גם כאלה המרוחקת מהמעיים: מערכת חיסון; מחלות מטבוליות; מערכת העצבים ההיקפית, המוח וגוף-נפש ומחלות לב וכלי דם. ובקיצור כל המחלות מהן מתים בטרם עת. עם זאת יש המון סוגים של חיידקים ומשפחות וההרכב בין בני האדם יותר שונה מדומה ולכן מאוד קשה להתאים זנים ספציפיים לבעיות ממוקדות, וככל הנראה ייקח הרבה זמן עד שניתן יהיה לעשות כן. ועדיין אפשר ללמוד ממה שמצאו ומוצאים.
ד"ר Sara Di Rienzi, פרופסור לווירולוגיה מולקולרית ולמיקרוביולוגיה במכללה הרפואית Baylor. היא המחברת הראשית של מחקר שפורסם בספטמבר 23 בכתב העת Gut Microbes. מחקר שבחן את הקשר בין חיידקי מעי לאוקסיטוצין.
היא מציינת שעבור רוב החיידקים במעי, הפרטים של האופן שבו הם יכולים להשפיע על איברים אחרים אינם ברורים, אך עבור חיידקי המעיים Limosilactobacillus reuteri חלקי הפאזל מתחילים להתחבר. L. reuteri הוא אחד מחיידקים כאלה שיכולים להשפיע על יותר מאיבר אחד בגוף. הם נמצאו מפחיתי דלקת במעיים בבני אדם בוגרים ודגמי מכרסמים, הם נמצאו מדכאים אובדן עצם במודלים של אוסטאופורוזיס בבעלי חיים ובניסוי קליני בבני אדם, הם נמצאו מקדמים ריפוי פצעי עור בעכברים ובבני אדם והם נמצאו משפרים התנהגות חברתית בשישה מודלים של ספקטרום האוטיזם בעכברים.
מבין ההשפעות הללו של L. reuteri, הוכח שהיכולות לקדם התנהגות חברתית וריפוי פצעים דורשות איתות על ידי הורמון האוקסיטוצין, אך מעט היה ידוע על איך זה מתרחש.
לכן החוקרים בחרו לבחון את הקשר הזה: L. reuteri, אוקסיטוצין ואיברים מרוחקים כמו המוח והם אכן חשפו ממצאים בלתי צפויים.
אוקסיטוצין מיוצר בעיקר בהיפותלמוס, אזור מוחי המעורב בוויסות האכילה (רעב ושובע) והתנהגות חברתית. בהתחשב בכך שהורמונים אחרים המיוצרים במוח מיוצרים גם במעיים (סרוטונין, דופמין), הם בדקו את הרעיון שאולי האוקסיטוצין עצמו נוצר גם באפיתל המעי שבו שוהה בדרך כלל L. reuteri.
החוקרים בנו את המקרה שלהם צעד אחר צעד. ראשית, הם סקרו מערכי נתונים של RNA-Seq חד-תאיים של אפיתל המעי, אשר מראים אילו גנים מתבטאים ברקמה זו. הם גילו שגנים של אוקסיטוצין מתבטאים באפיתל של מינים שונים, כולל עכברים, קופי מקוק ובני אדם. לאחר מכן, באמצעות מיקרוסקופ פלואורסצנטי, הצוות חשף את נוכחותו של אוקסיטוצין ישירות על אורגנואידים של מעיים אנושיים, הנקראים גם מיני מעיים, שהם מודלים מעבדתיים של רקמת מעיים המשחזרים רבים מתיפקודיה ומהמבנה שלה.
לבסוף, רגע גדול היה כשראו אוקסיטוצין בדגימות רקמת מעיים אנושיות, והדגימו את האוקסיטוצין כהורמון מעי.
החוקרים גם הציגו מנגנון שבאמצעותו L. reuteri מתווך הפרשת אוקסיטוצין. הוא מגרה תאים אנטרואנדוקריניים במעי לשחרר את הורמון המעי, אשר בתורו מגרה תאי מעי אחרים (אנטרוציט) שמשחרר אוקסיטוצין.
(*** אני די משוכנע שיש עוד זנים של חיידקי מעי שעושים זאת).
כעת, החוקרים פועלים לזהות טיפולים פוטנציאליים להפרעות בספקטרום האוטיסטי באמצעות מודל עכבר חדש החסר באוקסיטוצין מעי כדי לקבל הבנה חדשה של הקשר בין אוקסיטוצין המיוצר במעיים, לבין התנהגות חברתית והמוח.
