-
מגנזיום הוא מקרומינרל המצוי בירקות עליים ירוקים, קטניות, שעועית, אפונה, אגוזים ודגנים מלאים.
- הקטיון השני בשכיחותו והמינרל הרביעי בשכיחותו בגוף האדם.
- מעורב ביותר מ-600 תגובות מטבוליות.
- שומר על יציבות ה-DNA.
- ממלא תפקיד חיוני בסינתזת חלבונים ופועל כווסת מפתח של התקדמות מחזור התא והתפשטות תאים.
- תפקיד פיזיולוגי מגוון במוח, בשרירי השלד ובלב.
- תסמונת מטבולית היא התרחשות משותפת של לפחות שלוש רמות חריגות של: היקף מותניים, גלוקוז בדם, טריגליצרידים, לחץ דם וכולסטרול. היא מכונה גם 'סינדרום X'.
תסמונת מטבולית, שהגורם המוביל לה הוא עמידות לאינסולין, קשורה באופן חיובי לסיכון למחלות כרוניות רבות, כולל סרטן, מחלות לב וכלי דם, דלקות, הפרעות ניווניות של מערכת העצבים ומחלת כליות כרונית.
לתסמונת המטבולית שיעור שכיחות שנע בין 12.5-31.4% (בהתאם לקריטריונים המוחלים).
גורמי הסיכון קשורים בעיקר לאורח חיים: תזונה (מעובדת, מסוכררת, דלה בויטמינים ומינרלים), יושבנות, סטרס, מחזור אור חושך, חשיפה למזהמים סביבתיים במיוחד אלה המשבשים אותות אנדוקריניים (EDCs).
במחקר שפורסם במאי 25 בכתב העת Nutrients, העריך כמותית את הקשר בין צריכה ורמות מגנזיום בדם לבין תסמונת מטבולית.
החוקרים חיפשו מאמרים קשורים עד אפריל 2025. 16 מאמרים, שכללו 74,106 משתתפים ו-20,044 מקרים, נמצאו מתאימים לקשר בין צריכת מגנזיום לתסמונת מטבולית, ושנים עשר מאמרים, שכללו 21,827 נבדקים, נמצאו מתאימים לקשר בין רמות מגנזיום בדם לתסמונת מטבולית. מבין המחקרים 4 היו עוקבה, 4 מקרה-ביקורת, 18 תכנון חתך, ומחקר אחד עוקבה וחתך. המחקרים בחנו גם אוכלוסיות שונות: ארצות הברית, אסיה, אירופה, מזרח התיכון ומקסיקו.
תוצאות המטה-אנליזה בנוגע לקשר בין צריכת מגנזיום לתסמונת מטבולית הראה סיכון מופחת של 21% במחקרי הקוהורט הפרוספקטיביים ו-39% במחקרי החתך.
כאשר הישוו ביו רמות גבוהות בדם של מגנזיום מול הנמוכות נמצא הבדל של 47% בסיכון לתסמונת מטבולית.
הממצאים הללו על פי החוקרים תואמים 2 מחקרים קודמים מסוג מטא אנליזה. הם גם הציגו מחקרים קליניים עם קשר הפוך בין צריכת מגנזיום לתסמונת מטבולית:
- 12 ניסויים מבוקרים אקראיים (RCT) שבחנו את השפעת תוספת מגנזיום על עמידות לאינסולין בבני אדם הראו ירידה במדד ההומאוסטזיס של עמידות לאינסולין (HOMA-IR) ורמות גלוקוז בצום עם עלייה של 50 מ"ג במגנזיום תזונתי.
- 8 ניסויים מבוקרים אקראיים הראו כי תוספת מגנזיום תרמה להפחתת לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי של חולי סוכרת סוג 2.
- מטא-אנליזה של 12 ניסויים מבוקרים אקראיים הציעה כי תוספת מגנזיום למשך יותר משנים עשר שבועות הפחיתה את רמות הכולסטרול הכללי בסרום, ותוספת מגנזיום של פחות מ-300 מ"ג הפחיתה את רמות הכולסטרול LDL בסרום.
- 25 ניסויים מבוקרים אקראיים דיווחו על עלייה בכולסטרול HDL עם תוספת מגנזיום.
- 32 ניסויים מבוקרים אקראיים שבחנו מדדי השמנת יתר מצאה ירידה משמעותית ב-BMI לאחר תוספת מגנזיום.
מספר מנגנונים יכולים להסביר את ההשפעה המיטיבה של מגנזיום על תסמונת מטבולית:
- מגנזיום שולט במסלול איתות האינסולין על ידי הגברת פעילות טירוזין קינאז והגברת הזיקה של קולטן האינסולין לנוקלאוטיד ATP( הידוע בהקשר של אנרגיה תאית.
- מגנזיום מווסת את הובלת הממברנה של קולטן הגלוקוז (GLUT4) בשרירים, פועל כווסת חיוני של אנזימים ופועל כגורם אנטי דלקתי ( IL-1 וגורם נמק גידול-α ברקמת השומן).
- מגנזיום פועל כאנטגוניסט של סידן, שמכווץ כלי דם.
- מגנזיום מגרה את הייצור והשחרור של תחמוצת החנקן ופרוסטציקלין שמרחיבים כלי דם.
- מגנזיום מווסת את פעילותם של אנזימים שמווסתים רמות של כולסטרול וטריגליצרידים.
- מגנזיום מווסת הפרשת אדרנלין, אשר ממלא תפקיד בהתפתחות השמנת יתר.
*** תוספת יולי 26
מחקר שפורסם ביולי 26 בכתב העת Nutrients נועד להעריך באופן שיטתי את ההשפעות של תיסוף מגנזיום על מגוון גורמים קרדיומטבוליים. החוקרים ביצעו מטא-אנליזה של ניסויים מבוקרים אקראיים, ובחנו נתונים מ-78 מחקרים שעמדו בקריטריונים (כאשר רובם המוחלט, כ-79.5%, השתמשו במינונים של 300 מ"ג ליום או יותר, וב-66.7% מהמחקרים משך ההתערבות היה 12 שבועות או יותר).
תוצאות המטא-אנליזה הראו כי תיסוף מגנזיום הביא להפחתה מובהקת סטטיסטית במספר מדדים מרכזיים בהשוואה לקבוצות הביקורת: הוא הפחית את משקל הגוף בממוצע ב-0.70 ק"ג, את לחץ הדם הסיסטולי ב-2.50 ממ"כ ואת הדיאסטולי ב-1.58 ממ"כ. בתחום הגליקמי נמצאה ירידה ברמות הגלוקוז בצום ב-3.60 מ"ג/ד"ל, בירידה של 0.15% בהמוגלובין מסוכרר (HbA1c), ובשיפור במדד העמידות לאינסולין (HOMA-IR) שירד ב-0.48. בפרופיל הליפידים נרשמה ירידה של 9.24 מ"ג/ד"ל בטריגליצרידים וירידה של 3.21 מ"ג/ד"ל בכולסטרול ה-LDL, לצד עלייה מובהקת של 1.45 מ"ג/ד"ל בכולסטרול ה-HDL. בנוסף, נרשמה ירידה מובהקת ברמות סמן הדלקת אינטרלוקין-6 ב-1.10 פיקוגרם/מ"ל, בעוד שלא נמצאו השפעות מובהקות על מדדים אחרים כגון BMI, כולסטרול כללי, אינסולין בצום, C-reactive protein, או תפקודי כבד וכליה.
החוקרים סיכמו כי תיסוף מגנזיום מלווה בשיפורים מובהקים במדדים הקרדיומטבוליים שנבדקו, אם כי השפעות אלו היו בדרך כלל מתונות, וודאות הראיות לגביהן משתנה בין מדד למדד.
ממצאים אלו מספקים אישור קליני ממוקד מתוך ניסויים התערבותיים לכך שתיסוף מגנזיום משפיע באופן חיובי ומובהק על פרופיל הסיכון הקרדיומטבולי הכולל, ומחזקים את ההבנה המדעית לגבי תפקידו הטיפולי בשיפור מדדים מטבוליים ולחץ דם.
במאמר המרכז שלי על מגנזיום תוכלו למצוא מחקרים נוספים המציגים את חשיבותו החל משריר שלד, מערכת עצבים, קוגניציה ונפש, מערכת חיסון, נשימה ופריון.
גם את הכמה ומאיפה תוכלו למצוא בו
