מחלת האשימוטו (HT), מוגדרת כמחלה אוטואימונית של בלוטת התריס, אך בשונה מתת פעילות של הבלוטה במקרה זה ישנו הרס של התאים הפוליקולריים, המייצרים את ההורמונים ולכן חלק מהתסמינים דומים למצב של היפותירואיד. בעקבות הפעילות הגבוהה של מערכת החיסון, הבלוטה גם גדלה ולכן ניתן גם להבחין בצוואר נפוח כמו בגויטר (צפק).
השימוטו היא המחלה השכיחה ביותר מבין מחלות בלוטת התריס. בין 1-1.5 מתוך 1000 בני אדם יחלו במחלה זו בשלב מסוים של חייהם. השכיחות גבוהה יותר אצל נשים, עך פי הערכות פי 8-15 מאשר אצל גברים[1][2][3].
הרפואה לא יודעת מה הן הסיבות לכך, וכמו במקרים רבים זה נופל על גנטיקה, וירוס או חיידק. אנחנו כבר מבינים שזה שמשהו נמצא בזמן מחלה לא אומר שהוא הגורם למחלה אלא תוצאה של מזהמים סביבתיים:
- משבשי אותות אנדוקריניים (EDC's), תעשיות פטרוכימיות ומוצרי הקצה שלהם פלסטיק ופולימרים, בדים סינתטיים, דשנים חנקניים וחומרי הדברה, סבונים, דטרגנטים (חומרי ניקוי), צבעים, דבקים ומוצרי קוסמטיקה, תרופות רבות ועוד [1][2][3][4].
- רגישות לגלוטן [1][2][3].
- עודף יוד [1][2][3].
- אמלגם (כספית) [1].
- עופרת, קדמיום [1].
- נשורת רדיו אקטיבית [1].
החלק של ויטמין די:
ויטמין די נמצא קשור למגוון עצום של מחלות לרבות מחלות אוטואימוניות/חיסוניות, מחלות מטבלויות והורמונליות ומחלות הקשורות לבריאות הנפש.
ויטמין די – ראיות מדעיות
(סעיף 7 מציג מחקרים הקושרים אותו עם תת פעילות בלוטת התריס והאשימוטו)
ולכן לא יהיה זה מוזר לחשוב שיש לו חלק חשוב במניעה וטיפול במחלה.
חוקרים מהאוניברסיטה הרפואית Gdańsk שבפולין ניתחו את הפעילות האימונומודולטורית של ויטמין D בתהליך האוטואימוני של המצב.
המאמר שלהם שפורסם ביולי 23 בכתב העת MDPI דן בהשפעה הפוטנציאלית של ויטמין D על מסלולים חיסוניים שונים ב-HT, עם עדויות עדכניות התומכות בתפקיד הפוטנציאלי של ויטמין D במניעה ובניהול המחלה ובמגוון גדול של מנגנונים.
על פי החוקרים תוספת ויטמין D הראתה הבטחה בהפחתת רמות נוגדנים נגד בלוטת התריס, שיפור תפקוד בלוטת התריס וסמנים אחרים של אוטואימוניות כגון רמות ציטוקינים. כמו כן מחקרים אחרונים מראים שהתערבויות בתוך גורמי סיכון הניתנים לשינוי עשויות לשפר תוצאות אימונולוגיות וקליניות עבור HT.
החוקרים מסכמים שהמחקר על ההשפעות של תוספי ויטמין D בחולי HT הראה תוצאות מבטיחות, כאשר רוב המחקרים מדווחים על שיפור משמעותי בסמנים אימונולוגיים לאחר ההתערבות. החוקרים מציינים שלא בכל המחקרים נראו תוצאות כאלה, אך הסך הכל, הראיות הזמינות מצביעות על כך שלתוספת ויטמין D עשויה להיות השפעה אימונומודולטורית ודרוש מחקר נוסף כדי לקבוע את המינון האופטימלי, משך הזמן והאינטראקציות האפשריות עם טיפולים אחרים או גורמים תזונתיים.
מחקרים נוספים הקושרים ויטמין די והשימוטו [1][2][3][4][5][6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16].
החלק של אומגה 3:
*** תוספת ינואר 26
מחקר שפורסם בדצמבר 25 בכתב העת Frontiers in Nutrition ביקש לבחון מחדש את הקשר בין צריכת רכיבי תזונה שונים לבין הסיכון להתפתחות דלקת בלוטת התריס על שם השימוטו (HT).
החוקרים ניתחו נתונים ממאגר ה-NHANES שכלל 2,732 משתתפים, לצד מחקר מקביל (Case-control) שבוצע על 182 נבדקים כדי לתקף את הממצאים דרך מדדים ביולוגיים ישירים בקרום התא.
הממצא הדרמטי ביותר שעלה מהניתוח הסטטיסטי הוא המחסור המובהק בחומצות שומן רב-בלתי רוויות מסוג אומגה 3 בקרב חולי השימוטו, בעוד שרכיבים מסורתיים כמו ויטמין D, ויטמין C, אבץ ומגנזיום לא הראו קשר מובהק סטטיסטית לסיכון הראשוני לחלות במחלה זו.
החוקרים מצאו כי כל עלייה של גרם אחד בלבד בצריכה היומית של חומצה אלפא-לינולנית (ALA), המצויה במקורות צמחיים, הפחיתה את הסיכון להשימוטו ב-21.4%. בדיקה מעמיקה של קרום הכדוריות האדומות חשפה כי רמות נמוכות של חומצות השומן EPA ו-DHA, הנמדדות דרך מדד ה-n-3 index, קשורות לירידה של כמעט 40% בשכיחות המחלה כאשר הן נמצאות בטווח התקין.
החוקרים הדגישו כי הפער המגדרי המוכר במחלה – העובדה שנשים חולות פי כמה מגברים – עשוי לנבוע בין היתר מכך שנשים צורכות משמעותית פחות חומצות שומן מסוג אומגה 3 בתזונה שלהן. המשמעות הקלינית היא שאומגה 3 פועלת כ"מגן רקמתי" אקטיבי המדכא את הציטוקין הדלקתי IL-1β (חלבון המאותת למערכת החיסון), ובכך מונעת את תהליך האפופטוזיס (התאבדות תאית) של תאי הבלוטה שמוביל להרס המבני שלה.
ממצאי מחקר זה מעניקים אישור קליני לראיות קודמות בדבר הצורך בשיקום הסביבה התאית והפחתת העקה החמצונית בטיפול בהשימוטו. בעוד שהידע המוקדם הדגיש את חשיבותם של ויטמינים ומינרלים כגורמי ויסות, המחקר הנוכחי מחדד את סדרי העדיפויות ומציב את חומצות השומן אומגה 3 כמרכיב המבני והמניעתי המכריע ביותר. האינטגרציה בין הידע על חשיבות הויטמינים לבין התגלית על העוצמה של אומגה 3 מאפשרת להשלים את ה"חתיכה החסרה" בפאזל האוטואימוני: לא מדובר רק בחוסר של גורמי עזר (Co-factors), אלא בצורך קריטי בשיקום מעטפת התא כדי לעצור פיזית את המתקפה החיסונית על רקמת בלוטת התריס.
צחקרים נוספים הקושרים בין אומגה 3 להשימוטו: [1][2][3][4].
דברים נוספים שיכולים לסייע:
- סלניום [1][2][3][4][5][6][7].
- קצח.
- *** תוספת מרץ 2026 - כורכום
מחקר קליני מקיף שפורסם במרץ 26 בכתב העת Food Science & Nutrition ביקש לפצח את המנגנון המולקולרי העמוק שדרכו דלקת כרונית מובילה להרס תאי הבלוטה. החוקרים התמקדו ב"מתג העל" הדלקתי הידוע בשם NF-\kappa B השולט על ביטוי גנים דלקתיים, ובציטוקין IL-6, שנמצאו כגורמים מרכזיים בתהליך האוטואימוני.
המחקר, שכלל ניתוח ביוכימי של רקמות בלוטה לצד קבוצת בקרה, מצא כי בקרב חולי השימוטו מתג ה-NF-\kappa B נמצא במצב של "פעילות יתר" קבועה, מה שגורם להצפה של הבלוטה בציטוקינים שתוקפים את התאים הפוליקולריים. החוקרים בחנו את השפעת הכורכומין (Curcumin), הרכיב הפעיל בשורש הכורכום, ומצאו כי הוא פועל כמעכב טבעי ועוצמתי של אותו מתג דלקתי. הממצאים הראו כי נוכחות של כורכומין בריכוז אופטימלי הצליחה להפחית את רמות ה-IL-6 בכמעט 45% ולבלום את תהליך ה"אפופטוזיס" (התאבדות תאית) של תאי הבלוטה.
החוקרים הדגישו כי המפתח להצלחה הקלינית טמון ב"זמינות ביולוגית" – היכולת של החומר להיספג בדם ולהגיע לרקמת המטרה – וציינו כי שילוב של כורכומין עם פיפרין מעלה את רמת הספיגה פי 20, מה שהופך את הרכיב התזונתי לכלי טיפולי של ממש המסוגל להגן על הבלוטה מבפנים.
המסקנה המרכזית מהדיון המדעי היא שכדי לעצור את התקדמות המחלה, אין די באיזון הורמונלי חיצוני, אלא יש לפעול ישירות בתוך גרעין התא כדי "לכבות" את אותות הדלקת לפני שהם גורמים לנזק בלתי הפיך. האינטגרציה בין הממצאים החדשים על הכורכומין לבין הראיות הקודמות על ויטמין D ואומגה 3 יוצרת תמונה שלמה של הגנה רב-שכבתית: בעוד שוויטמין D מווסת את מערכת החיסון מלמעלה והאומגה 3 בונה את "חליפת המגן" של קרום התא, הכורכומין חודר פנימה ומנטרל את המנגנון הדלקתי בתוך התא עצמו. שילוב זה מעניק אישור קליני סופי לצורך בגישה סינרגטית; המחקר החדש מאשש כי שיקום הבלוטה דורש לא רק חומרי בניין (כמו יוד וסלניום), אלא גם סוכנים ביולוגיים פעילים המסוגלים לשנות את ה"תקשורת הלקויה" שבין מערכת החיסון לבלוטה, ובכך להוביל להפחתה משמעותית ברמות הנוגדנים ובמדדי הדלקת הסיסטמיים (hs-CRP). מחקרים נוספים: [1][2]. - תיאמין (בי 1) [1].
- לוטאולין [1].
- פעילות גופנית [1][2].
- הארקה [1].
- אמבטיות קור [1].
- סאונה/ הזעה: ניקוי מתכות [1].
- טכניקות ןוויסות סטרס [1].
- חיזוק המיקרוביום ומניעת פגיעה בו [1].
